החלטה בתיק מ"ת 46243-09-13

1.  לפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.

2.  כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מייחס להם קשירת קשר לפשע, חטיפה ממשמורת ולחלקם עבירות נוספות.

על פי האמור בכתב האישום, המשיב 1 היה נשוי בעבר לגב' רחאב עאיש (להלן: "המתלוננת"). לשניים בת משותפת, א.נ, קטינה כבת 5 (להלן: "הקטינה"). ביום 28.1.10 התגרשו המשיב 1 והמתלוננת. הקטינה נמצאת במשמורת המתלוננת.

נאמר כי בשעות הבוקר המוקדמות של יום 17.9.13 קשרו המשיבים קשר לחטוף את הקטינה מאת המתלוננת. לצורך כך הגיעו המשיבים בשני כלי רכב: רכב אחד בצבע כסוף בעל לוחית זיהוי שמספרה אינו ידוע (להלן: "הרכב הכסוף"), ורכב שני מסוג סיטרואן ברלינגו מ.ר. 3586650 שצבעו לבן והוא שייך למשיב 2 (להלן: "רכב הסיטרואן"), ונסעו לעבר ביתה של המתלוננת בשכם.

בשעה 07:10 לערך עמדה המתלוננת יחד עם הקטינה ברחוב אל-ארסאד בשכם (להלן: "המקום") הסמוך לביתה, בהמתנה לרכב ההסעה לבית הספר.

כתב האישום מפרט כיצד המשיבים ושניים נוספים (להלן: "האחרים") הגיעו אל המקום ברכב הכסוף ובסיטרואן, ניגשו אל המתלוננת והקטינה, והמשיב 1 תפס בידו האחת בידה של הקטינה ומשך אותה בכוח מידי המתלוננת, ובידו השנייה ריסס חומר כלשהו על פניה של המתלוננת. המשיב 2 ושני האחרים הצטרפו למשיב 1 וביחד משכו הארבעה בכוח את הקטינה מידי המתלוננת ודחפו את המתלוננת, תוך שאחד מהם מרסס פעם נוספת חומר כלשהו על פני המתלוננת. לבסוף תפס המשיב 1 את הקטינה ומשך אותה בכוח מאחיזתה של המתלוננת, הרים אותה והוביל אותה לרכב הכסוף, והמשיבים והאחרים נסעו מן המקום בשני הרכבים.

כתוצאה ממעשי המשיבים והאחרים נגרמו למתלוננת כאבים ואדמומיות בפניה, בעינה ובידה הימנית.

בהמשך מפרט כתב האישום כיצד נמלטו המשיבים עם הקטינה מן המקום, ובעת שנעצרו, על ידי שוטרי הרשות הפלשתינאית, ניסה משיב 1 לצאת מרכב הסיטרואן כשהקטינה בידו. לאחר מעצרם פנו המשיבים 1 -2 למתלוננת, ששהתה באותה עת ברכב אחר, ואמרו לה: "אם זה יהיה ביום האחרון של החיים שלי אני אקח את הילדה".

שלושת המשיבים רשומים במרשם האוכלוסין של ישראל והינם תושבי ישראל.

לעניין ראיות לכאורה-

3.  בין הצדדים ישנה הסכמה על קיומן של ראיות לכאורה. עם זאת טוענים ב"כ המשיבים כי מדובר בראיות חלשות, ומעלים טענות שונות לעניין זה:

א.  לדברי באי כוח המשיבים, חלק מהראיות הן עדויות שנגבו ברשות הפלסטינית ולא ידוע מה תוקפן ומה יהיה משקלן.

ב.  ב"כ המשיב 1 הוסיף כי מדובר בעבירת חוץ, והפנה לפסיקה בעניין דומה,  בה נקבע כי אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בעניין.

ג.  ציינו כי גם לגבי הסרטון המתעד את האירוע, ישנה שאלה בנוגע לקבילותו בישראל, וכן ישנה טענה כי מדובר בסרטון "מפוברק".

ד.  לדברי המשיבים 2 -3 האירוע לא היה מתוכנן, הם הגיעו למקום במקרה מטיול והמשיב 1 רצה לראות את הבת שלו וכך התפתח האירוע באופן ספונטאני, כשבסופו המשיב 1 מסר את הילדה למשטרה. כן נטען כי מהראיות לא עולה תכנון מוקדם של האירוע ואין כל ראיה לכך שלא מדובר באירוע ספונטאני.

ה.  ב"כ המשיב 1 ציין כי המשיבים 1 -2 הם אחים המתגוררים באזור ירושלים. המשיב 1 התחתן עם המתלוננת ובהמשך המתלוננת חזרה למשפחתה בשכם יחד עם הקטינה ומאז היא לא נותנת למשיב 1 להיפגש עם הקטינה. המשיב 1 ניסה לראות את הבת שלו בכל מיני דרכים, שלח נכבדים לשכנע את המתלוננת ואף פנה לבית המשפט בירושלים שם קיבל הסדרי ראיה, אך הרשות הפלסטינית לא הכירה בפסק דין זה, ופתאום ביום המקרה המשיב 1 ראה את הבת שלו ליד הכביש. המשיב 1 ניסה לקחת את הילדה ובהמשך השיב אותה לתחנת המשטרה. המשיב 1 לא התכוון להוציא את הילדה מהרשות הפלסטינית ואף לא היה יכול לעשות זאת מאחר שיש מחסומים והרבה שוטרים בכביש.

ו.  בנוסף טענו באי כוח המשיבים כי יקשה על המבקשת להוכיח את יסודות העבירות המיוחסות להם:

בנוגע לחטיפה - נטען כי בהתאם לפסיקות בית המשפט העליון, כדי להרשיע בעבירה של הוצאת קטין ממשמורת יש צורך להראות הרחקה מהמסגרת בה אמור הקטין להיות, כאשר כאן הקטינה הוחזרה לאחר שעה. הפנה לפסיקה. בנוסף, ישנה החלטה שיפוטית של בית הדין השרעי המתירה למשיב 1 לראות את הקטינה אך המתלוננת לא מאשרת זאת, כך שלמבקשת ישנה בעיה להוכיח גם את יסוד המשמורת המשפטית.

ביחס לשיבוש הליכי משפט - נטען כי לא מפורט בחומר הראיות מה הייתה ההפרה ומה נעשה כדי לשבש הליכי משפט.